אני מקווה שאני לא אעורר כאן טראומות סמויות, אבל החיים מזמנים לנו תפניות מאד מעניינות, לעיתים אנחנו לא תמיד שמים לב לכך.
אחד הפרדוקסים הגדולים ששמתי לב אליהם נוגע לרמת ההשכלה הפורמאלית של בעלי עסקים.
בתשובה לשאלה "איך הגעת לעסק?" חלק גדול מבעלי העסקים ואלו שמפעילים ומנהלים את העסק, שיצא לי לשוחח איתם, עונה משהו כמו "לא היה לי ראש ללימודים ובחינות אז החלטתי להתחיל לעבוד" , "לא הייתי בעניין של לימודים, עניין אותי יותר לעשות משהו ת'כלס" או משהו בסגנון.
כלומר בגדול, חלק גדול מהאנשים שמפעילים ומחזיקים עסקים בינוניים קטנים, (אני מתייחס בעיקר לעסקים קמעונאיים) בחר במסלול בניסיון להימנע מלימודים ובחינות. אם מישהו הלך כבר ללמוד, אז אלו בדרך כלל לימודים או הכשרה יותר מקצועיים ומעשיים הנוגעים לתחום המקצועי.
(בעסקים יותר גדולים לעומת זאת, השכלה פורמאלית היא היום תנאי לכניסה לעבודה, כך ששם יש יותר כאלו שלמדו.)
וכאן מתחבאת לה מציאות מעניינת.
שכיר שלמד באוניברסיטה והתקבל למקום עבודה, אמור ללמוד את העיסוק ואחרי תקופה מסוימת להגיע לרמה טובה או סבירה. מכאן הדרישה להתפתח וללמוד עוד, תלויה מאד ברצון שלו להתקדם או להעלות את הרמה המקצועית.
עצמאי, בעל עסק או מי שמפעיל ומנהל את העסק לעומת זאת, חייב ללמוד עומד למבחן כל יום, כל חודש וכל שנה.
כמה כסף יכניס העסק היום, השבוע, החודש? האם תצליח לגייס את האנשים הנכונים? האם תצליח לחזות לאיזה כיוון נע השוק ואילו אמצעים אתה צריך לנקוט לשם כך? האם תדע להעלות מבצע שיווקי? האם תדע לבחור את המערכות הנכונות והמתאימות לעסק שלך? וכיצד תוכל להמשיך ולשפר אותן כדי להתאים אותן ואת העסק למציאות משתנה?
בקיצור, מי שלא רצה ללמוד ולהיבחן, מוצא את עצמו לומד כל היום ונבחן כל הזמן, כשהפעם התוצאות הן לא ציונים, אלא מציאות מאד ספציפית: כסף בבנק, כמות שעות עבודה (ופנאי) שבועיות, רמת לחץ, חרדה או נינוחות (אני עדיין לא פגשתי הרבה בעלי עסקים נינוחים…) סטטוס והכרה.
משעשע, לא?!
באיזו בחינה אתה מרגיש שעמדת לאחרונה ומה הציון שקיבלת (או שהיית נותן לעצמך)?
