בבית בו אני גר יש הרבה חלונות. מדי פעם נכנסת דבורה לבית. כשיש אנשים, לחלקם זה עשוי להיות די מבהיל.
הדבורה מסתובבת ובגדול, מנסה לצאת החוצה. פעם אחר פעם היא נחבטת בזכוכית, אבל עדיין מנסה לצאת.
לעיתים נראה כאילו היא מתייאשת, או שזו סתם השלכה של רגשות שלי על האקט בו היא נעמדת על הזכוכית. עומדת ומתבוננת על האור והעולם שבחוץ.
בתור מי שמתבונן מלמעלה, פותח את החלונות, זה עשוי להיראות משעשע. את לא רואה שפתוח כאן?! חלון אחד ימינה?!
מצד שני, אולי יש כאן מטאפורה לחלק מהחיים שלנו. כמה פעמים אנחנו רוצים להגיע לאנשהו ואיזשהו "כח מסתורי", הזכוכית הפרטית שלנו עוצר אותנו?
אנחנו רואים את העולם והמקום אליו אנחנו רוצים להגיע ונחבטים פעם אחר פעם במחסומים שמונעים מאיתנו להגיע לשם.
האם אנחנו מתייאשים ו"נעמדים על הזכוכית" רק מתבוננים על המקום הנכסף? או שאולי אנחנו ממשיכים לנסות לחפש דרכים אחרות, פתחים חדשים?
יכול להיות מעניין למצוא את הזכוכיות הפרטיות שלנו.
