Photo Credit: Theen ... via Compfight cc
חוק המזון שעומד להיכנס לתוקף בתחילת ינואר הוא אחד החוקים שצצו בעקבות המחאה החברתית, במטרה לנסות לטפל ביוקר המחיה ולהוריד את מחירי מוצרי המזון לכולנו.
לפני כשבועיים השתתפתי בכנס "קמעונאות בעידן החדש" שיועד בעיקר לתעשיית המזון ודן בחוק.
החוק החדש מתייחס לכמה בעיות שהמחוקק סבר שגורמות להעדר תחרות מספקת.
החוק מגביל קמעונאים בפתיחה של סניפים חדשים כדי למנוע מצב שבו רשתות "משתלטות" על אזור ואז מעלות מחירים לקהל השבוי שאין לו ברירה כדוגמת מקרה מקרה שופרסל מצפה רמון.
החוק גם מחייב את הקמעונאים לפרסם את המחירים שלהם לטובת אתר אינטרנט בסגנון זאפ שבו נוכל כולנו הצרכנים להשוות בין המחירים של הסלים השונים בצורה מעודכנת
החוק מטיל מגבלות על סידור מדף של הספקים במטרה לאפשר לספקים קטנים להציע את המוצרים שלהם וע"י כך להגדיל את המגוון והתחרות וליצור ירידת מחירים.
החוק החדש אמור לעורר תקוה אצל כולנו, אולי בכל זאת לא נצטרך לעבור דירה לברלין, בכל זאת שפה חדשה, לך תדבר עם המורה של הילד בגרמנית, מזג האויר בחורף ממש לא משהו וגם לא נשמע לי נחמד לראות "שובר שורות" בדיבוב לגרמנית.
אז האם יש תקוה?! האם מעמד הביניים יוכל להתחיל לשים כסף בצד בלי מאמץ? לקנות במזומן בלי פריסה לתשלומים? והרכבות יגיעו בזמן? אני אתחיל מהסוף – כנראה שלא כדאי לפתח ציפיות.
מדוע אני לא צופה שהחוק החדש יוריד מחירים
למי שהולך עם פטיש כל בעיה נראית כמו מסמר – הכנסת והממשלה יודעות לשנות מציאות ע"י חוקים ולכן מנסות לפתור כל בעיה ע"י חקיקה, בפועל חקיקה ללא אכיפה לא מועילה הרבה ובעיה של תחרותיות קשה מאד לפתור ע"י חקיקה בסעיף הבא אני אסביר למה בדיוק.
הפיל בחדר -יש באנגלית ביטוי של The elephant in the room הפיל שאף אחד לא מדבר עליו.
לדעתי אחת הסיבות העיקריות ליוקר המחיה היא לא העדר חקיקה מספקת, אלא רמת הניהול והביצוע של המגזר הציבורי.
חלק גדול מיוקר המחיה שמועמס על הקמעונאים ומועבר בהמשך לצרכנים מגיע מהסקטור הציבורי –
מחירי ארנונה מופקעים, מחירי דלק מנופחים, מחיר חשמל לאנרגיה של קרור, משרדים של תקינה ופיקוח שבמקום בקרת איכות ושמירה על האזרח, מפריעם, מציקים ונותנים שרות איטי, שרירותי ולא ענייני (נסו לקבל רישוי עסק או אישור משרד הבריאות, וטרינר מחוזי, רוקח מחוזי, לחנות מזון, אטליז, בית מרקחת או ליבוא של פסטה איטלקית), שלא לדבר על השינוע דרך הנמלים, מחירי הארנונה ועלות האשראי (הבנקים אמנם לא ציבוריים אבל מתפקדים כמוסד הכרחי ובלעדי בדיוק כמו מוסד ציבורי).
קמעונאי חייב לשקלל את כל העלויות האלו, להעמיס אותן על צרכן הקצה ואז להוסיף רווח.
רמי לוי תיאר זאת יפה בראיון בגלובס "הכי פשוט להגיד שהקוטג' יקר ולא שהחשמל יקר, או שהארנונה יקרה ושגובים הרבה מס על דלק. בכלל עדיף לא להגיד שגובים מסים. אדם שמרוויח היום 15 אלף שקל ברוטו בחודש, משלם 5,000 שקל מס ולאחר מכן, על 10,000 השקלים שנותרו, הוא משלם עוד 50% מס, כי אנחנו מדינה של מסים. מסים. מסים".
סוגרים את האורווה כשהסוסים יצאו – החוק מנסה להתמודד עם מציאות שבה הרשתות הגדולות שלטו בשוק ותיאמו רווח גדול עם הספקים הגדולים (נסטלה אסם, תנובה, שטראוס, חברה מרכזית וכו')
בפועל השוק השתנה, הדוגמה שבה מנהל בשופרסל אוסר על ספק לתת הנחה למתחרה פחות רלוונטית היום וכבר אז הייתה עבירה. היום הרשת הרביעית המורכבת ממספר רשתות צמחה. כך שהסוסים לא ברחו, הם פשוט די זקנים. למי שאוהב נתונים וגרפים תמיר בן שחר הציג אוסף של נתוני קמעונאות מרתקים במצגת שלו.
מחפשים את המטבע מתחת לפנס – עיקר ה"שיניים" והמטלות בחוק מופנות אל הקמעונאים. למה?! כי זה קל!
הקמעונאים פחות מאוחדים מתוקף התחרות ולכן הלובי שלהם בכנסת ובוועדות פחות יעיל , אפשר להפיל עליהם עוד מחוייבויות ותקנות ולהראות פעילות.
בפועל החוק אינו סימטרי ומפיל את הנטל בעיקר על הקמעונאים והרבה פחות על הספקים שאחראים לא פחות ואולי יותר ליוקר המחיה.
במציאות של ענף המזון, ישנן חברות ובעלי עסקים (בעיקר הקטנים והבינוניים) שחייבים להיות "נחמדים" לספקים הגדולים, אחרת ימצאו את עצמם בסיטואציה בעייתית. מינימרקט בלי קוקה קולה (חברה מרכזית) דאודורנט וסכיני גילוח של ג'ילט (דיפלומט) או איך אפשר לשכוח – מילקי (שטראוס) יחווה ע"י הצרכנים כמינימרקט בעייתי ולכן קיים מאזן אימה לא סימטרי בין הספק לקמעונאי.
מה בכל זאת אפשר לעשות – אם רוצים להוריד את יוקר המחיה?
שיפור איכות הניהול במגזר הציבורי – נסו לדמיין מצב שבו כולנו כולל הקמעונאים נקבל שרות טוב.
מעוניין להקים מינימרקט? אתה פותח את האתר של משרד הבריאות, מוריד חוברת יפה ובהירה שמפרטת את כל הדרישות בצורה פשוטה ותמציתית, ממלא טופס ממוחשב, מעלה את תכנית העסק לפי התקנות, ( אפילו משלם אגרה קטנה באתר) ומקבל תוך 3 ימים אישור עקרוני או התייחסות לתכנית ולמה נדרש, עם טלפון, מייל של איש הקשר שילווה אותך בתהליך. נסו לדמיין עיריות עם פחות בזבוז, עובדים בלי תואר במשפחתולוגיה, כך שכולנו מקבלים את אותה רמת שרות ואולי יותר וכל זה בפחות ארנונה.
פתיחה של השוק ליבוא מקביל – דמיינו שבלי להיות מאכער מקומבן או לפחות טייקון, יוכל כל אחד לייבא כחוק מכולה של יבוא מקביל של קוקה קולה מטורקיה, בלי יותר מדי בירוקרטיה או הצקות של שחרור ממכס (ניהול תקין כבר אמרנו?) סוף סוף יתרון לכך שאנחנו מדינה קטנה, אף אחד בקוקה קולה טורקיה לא ירגיש את הכמויות האלו ויסגור את הברז ליצואן… או עוגיות אוראו מפולין, סכיני ג'ילט מאוקראינה וכו'. פתאום נוכל לראות בסופר הקרוב – רשת פרטית, מבצעים של 1.5 ליטר קוקה קולה טורקית ב 2.99 או שישיה ב 12 ש"ח. מה יעשה מהלך כזה ליוקר המחיה? (אני מבטיח שנשמע איום בפיטורי פועלים מקומיים ושוב תאגידים שמרוויחים מליארדים יזרקו קדימה את עובדי הייצור בשכר מינימום ויתחבאו מאחריהם…)
הוזלה של עלויות התפעול – אם לקמעונאי הממוצע תהיה הפחתה של חצי במחירי החשמל, הארנונה, הטיפול ברשויות והמיסים בגלל שכל הגופים האלו התייעלו, הוא יוכל לבחור אם להרוויח יותר או להוריד מחירים, בשוק תחרותי אמיתי, מרגע שיש אחד שהוריד מחירים, השוק נאלץ להתיישר בגלל התחרות.
לסיכום
עכשיו כל מה שנשאר זה לשים את המנגינה של IMAGINE של ג'ון לנון, ולהמשיך לחלום, או שאולי אפשר אחרת.
החוק הנוכחי הוא תשובה לשאלה: מה יותר קל לממשלה?
להתעמת עם הוועדים של חברת חשמל, הנמלים, עובדי הרשויות ועובדי שרות המדינה, לקבוע סטנדרטים חדשים של ניהול ולקבוע מדיניות שבה השרות הציבורי מיועד לרווחת האזרח,
או למנות וועדה ולבקש מעוזר פרלמנטרי לכתוב חוק חדש?
את התשובה לשאלה הזו אנחנו יכולים לנחש,
יכול להיות שהגיע הזמן לשאול שאלות אחרות?
