שמתי לב לתופעה משונה בזמן האחרון, בזמן שאני משוחח עם לקוחות או בעלי עסקים ואני משתמש במונח "עסק קטן", או "בעל עסק קטן" יש איזושהי תחושה של אי נוחות, מין עווית לא רצונית כזו.
אני?! בעל עסק קטן?! כשהעסק הוא עסק ללא עובדים או עם 2-3 , אז אין מה לעשות, אבל מה לגבי עסק עם מחזור שנתי של, נגיד, 10 מיליון שקלים ו-8 עובדים? זה לא נשמע כמו עסק קטן.
אז זהו, שכן.
אם נבדוק את ההגדרות של משרד התמ"ת, ליתר דיוק החלטת הממשלה – אז עסק בעל מחזור שנתי עד 10 מיליון שקלים שמעסיק עד 5 עובדים הוא בכלל "עסק זעיר", ועסק המעסיק עד 50 עובדים ובעל מחזור שנתי קטן מ 25 מיליון קלים הוא עסק קטן…
אז מהיכן מגיעה הרתיעה? למה ישנה התנגדות לכינוי? ניסיתי לחשוב על זה ומצאתי כמה תשובות:
- ההגדרה המילונית של "קטן" הינה: "פחות יחסית בממדים או בגיל או בתכונה אחרת, מועט בכמותו." בתרבות שלנו המקדשת כמות, גודל ועוצמה למושג "קטן" מתלוות בדרך כלל קונוטציות שליליות, כך שעסק קטן, מן הסתם פחות טוב מעסק גדול.
- כמות האנרגיה הנדרשת לתפעול העסק לא קטנה בכלל, עובדה, בעל עסק קטן ומתפקד, אמור לעסוק במגוון תחומים, שיווק, מכירות, תפעול, כ"א, כספים וכו'.
- בעולם של בעל העסק – העסק ממש לא קטן – עובדה, הוא ממלא את כל עולמו. להיפך, התחושה אצל רוב בעלי העסקים היא שיש עוד המון מה לעשות ובקושי מספיקים לעמוד במטלות המינימום הנדרשות.
- בתרבות העסקית הישראלית, הנשענת על מורשת סוציאליסטית, התדמית הנתפסת של בעל עסק קטן, הוא מן מכולתני'ק כזה, לא הגון ממש, בורגני אויב הפרולטריון, לא חיובי.
- התקשורת הכלכלית אוהבת סיפורים על עסקים גדולים. זה מוכר יותר עיתונים, מהדורות (ופרסומות) לספר לנו על כאלו שאנחנו (כאילו) מכירים.
את אף אחד לא מעניין שאלברט מנתניה פתח את הסניף ה-5 של המינימרקט שלו, לעומת זאת נוחי קנה, נוחי מכר, רמי לוי מוכר עוף בשקל, הרבה יותר מעניין.
בארצות הברית (כאן צריכה לבוא אנחת געגועים ותשוקה, אחח… אמריקה..) זה קצת אחרת. שם עסקים קטנים ובינוניים מעוגנים היטב במסורת העסקית.
הם מהווים את עמוד השדרה של הכלכלה האמריקאית. האמריקאים גם הבינו די מזמן כי עסקים קטנים הם יצרנים אפקטיביים של צמיחה, מקומות עבודה ושגשוג של כלכלות מקומיות והמונח( SMB – small & medium business) מגלם מושג ידוע ומכובד.
אז למה בכל זאת כדאי להיות בעל עסק קטן?
- אם יש לו לצורך העניין 5 עובדים, הוא לא כזה קטן. הוא אחראי לפרנסתם של 5 בתי אב לרבות של עצמו, כך שהוא משפיע באופן ישיר על רווחתם של משהו כמו 20 איש, אם יש לו ספקים, המספר אולי גדול יותר. זו לא אחריות קטנה.
- הוא חייב לנווט את העסק שלו בלי הרבה מרווח לטעויות. לעיתים, מול מתחרים גדולים ועשירים יותר – לא משימה קטנה אבל בהחלט ייעוד מאתגר ומלא עניין.
- ואולי הסיבה הכי טובה, אם הוא בעל עסק "קטן" אבל רווחי, בעל מחזור של מיליון או כמה מיליוני שקלים, הוא מרוויח יותר מהרבה מאד מנהלים שכירים (לא אלו שכותבים עליהם בעיתון, אבל הרוב המכריע) כך שהתגמול על כל הקשיים הוא בסדר. ואם בעל העסק הוא עדיין לא כזה, הסיכוי (התיאורטי) להפוך לכזה תמיד קיים…
מה צריך לקרות בשביל להפוך לבעל עסק רווחי? זה כבר חומר לעוד הרבה פוסטים….
אלו עוד סיבות למה כדאי להיות או לא להיות עסק קטן אנחנו מכירים? אשמח לשמוע תגובות,
התגובות לפוסט הקודם והדיונים בהחלט ייצרו חומר מעניין למחשבה.
