יש לי אחר צהריים בשבוע שבו אני מוציא את הילדה מהגן. לא מזמן באחר הצהריים כזה, הלכנו ברחוב הרצל ברמת גן ו"החלטנו" לקנות גלידה. עצרנו בפיצוציה (או שמא חנות נוחות?!) וניגשנו ישר למקרר השלגונים לבחור גלידה.
פתאום ראיתי בזוית העין מקרר גלידות אחר, לא מוכר. לא של אחת החברות הגדולות.
"מה זה שם?" שאלתי את המוכר, "עזוב, זה גלידות של רוסים" (מוכר שרירי עם מבטא שלא השאיר מקום לחשד באפליה או זלזול ביוצאי חבר העמים) "ואיך הגלידות האלו?" שאלתי כשהסקרנות שלי מתעוררת. "הרבה יותר טובות, עם טעם אמיתי ושמנת אמיתית, לא כמו שלכם" ענה המוכר שהיה די מופתע מההתעניינות המוזרה של ישראלי במוצר. "איזו כדאי?", "קח את הכחולות" הוא המליץ.
האמת, גלידה מצויינת ב 5 שקלים. (וזה לא מדור פרסומי) כמו גביע ופל של מקדונלדס עם גלידה בפנים. גם פחות מלכלך (שוב ברכה לממציא המגבונים). הלכנו שנינו וליקקנו גלידה. הרגשנו כמו בחו"ל. (תזכורת – אנחנו ברחוב הרצל רמת גן).
העלה בי הרהור. קניתי כבר עשרות גלידות וארטיקים בפיצוציה הזו, מעולם לא ראיתי את המקרר הזה, למרות שכנראה הוא תמיד היה שם. כשהתחלתי להסתכל, מסתבר שיש לא מעט כאלו בסביבה.
מין נקודה עיוורת כזו של הזדמנות (במקרה הזה לגוון את היצע הגלידות) שנמצאת מול העיניים שלי, אבל אני לא רואה אותה.
מעניין כמה הזדמנויות כאלו נמצאות כל יום מול העיניים שלנו ואנחנו פשוט עיוורים לראות אותן?
ואולי באמצעות תכנון נכון של החנות באמצעות פלנוגרמה היינו יכולים "לחשוף" את אותן נקודות עיוורות?
